פסק-דין בתיק ע"פ 83-09

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.      בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הרשיע את המערער - מר אבי חביב אביטל - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ועניינן העסקת עובדים זרים ללא היתר בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק). על כך הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.      המערער הינו קבלן לעבודות בנייה והבעלים של עסק בשם "ש.ב.מ - שיטות בנייה מתקדמות". ביום 3.3.03 חתם על הסכם לבניית שלד לבית פרטי ברח' דן פטנקין 34 בבאר שבע (להלן - ההסכם ו האתר בהתאמה). לפי ההסכם, כללה עבודת בניית השלד מספר שלבים, לרבות שלבים שכונו "יסודות ויציקה" וכן "רצפה - בטון". העבודות אמורות היו להסתיים תוך 120 יום ממועד חתימת ההסכם.

3.      ביום 1.4.03 בשעות הבוקר נערכה ביקורת באתר העבודה, ונמצאו במסגרתה שני עובדים פלשתינאים, אשר ביצעו עבודת יציקה של רצפה, והוברר כי אין להם היתר עבודה כדין (להלן - העובדים הזרים). על בסיס עובדות אלה, הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; פ' 1722/08).

4.      במהלך ההקראה הודה המערער כי ביצע את עבודות השלד " בדירה הזאת", וכי העסיק עובדים לצורך כך " בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום". עם זאת הכחיש את העסקת העובדים הזרים, וטען כי " רוב הסיכויים שעבודות השלד הסתיימו לפני ה-1.4.03" ולכל היותר ביצע באותו מועד עבודות תיקונים והשלמה. כן העלה טענה מקדמית של התיישנות. 

5.      בית הדין האזורי דן בטענת ההתיישנות ודחה אותה. בית הדין פירט כי בימים 2.10.03, 11.1.04 ו-3.4.05 נשלחו למערער הזמנות לחקירה; ביום 27.11.03 קיבלו החוקרים לידיהם את ההסכם; וביום 21.12.04 נחקר מר שמעון אוחנה, הבעלים של האתר ומי שמולו נחתם ההסכם. לאור זאת - נעצר מירוץ ההתיישנות נוכח ביצוען של פעולות חקירה, בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי). 

6.      במהלך הדיון לגופו העידו מטעם המשיבה מר שמעון אוחנה, אשר בביתו בוצעה הבנייה והעיד כי המערער היה הקבלן היחיד שביצע עבודות שלד, וכן שני המפקחים אשר ביצעו את הביקורת וראו את העובדים הזרים בעת ביצוע עבודת יציקת הרצפה. המערער, בעדותו, הכחיש כי העסיק את העובדים הזרים, ועם זאת אישר כי עבד בביתו של מר אוחנה; אישר כי מדובר בבית צמוד-קרקע נפרד; אישר כי דרך כלל הינו מבצע עבודות שלד בתוך 30-35 ימי עבודה; וכן הודה ש"אין סיכוי" שעובדים אחרים - שאינם מטעמו - ביצעו את עבודות יציקת הרצפה באתר.

7.      בית הדין האזורי הרשיע את המערער, לאחר שהגיע למסקנה כי הוכח מעל ספק סביר כי העסיק את העובדים הזרים. בית הדין הדגיש בהקשר זה כי האתר בו נמצאו העובדים היה באחריותו הבלעדית של המערער בהתייחס לביצוע עבודות השלד; כי העובדים נמצאו מבצעים עבודות שהן במסגרת מטלות המערער מכוח ההסכם; וכי בהתחשב במספר הימים שחלפו מאז חתימת ההסכם - טרם הגיעו עבודות השלד לשלב סופי.

8.      בית הדין האזורי הטיל על המערער קנס בסך 40,000 ש"ח, אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים, שאם לא כן ישא בתשלום הקנס המירבי הקבוע להן בחוק. הערעור שבפנינו מתייחס להכרעת הדין בלבד.

טענות הצדדים בערעור

9.      בהודעת הערעור שב המערער לטענת ההתיישנות, וטען כי כתב האישום הוגש ביום 28.9.08, למעלה מחמש שנים לאחר מועד ביצועה הנטען של העבירה, ולכן אמור היה בית הדין האזורי לבטל את כתב האישום. במהלך הדיון בפנינו חזר בו המערער מטענה זו, וטען במקומה טענת שיהוי.

10.    המערער טען עוד כי בית הדין האזורי לא נתן משקל ל" מחדלי המאשימה ולפגמים הרבים בניהול תיק זה". המערער מתייחס לאי הבאתו לעדות של מר שמואל זגורי, אשר נכח באתר בעת ביצוע הביקורת ומסר לחוקרים את כתובתו של המערער; לאי איתורו של מנהל העבודה, אשר עבד באתר במועד הביקורת והזדהה כלפי החוקרים בשם מאיר שטרית; וכן לכך שאחד המפקחים העיד כי גבה עדות מאחד העובדים הזרים, אך " בכל חומר החקירה אין זכר לעדות זו". במהלך הדיון הוסיף המערער טענה נוספת, לפיה היו באתר מספר מגרשים בהם בוצעו עבודות בנייה אותה עת, ולא ניתן לדעת אם העובדים הזרים נמצאו דווקא במגרש אשר היה בחזקתו. 

11.    המשיבה טוענת כי תקופת ההתיישנות החלה להימנות רק ממועד השלמת פעולות החקירה בחודש אפריל 2005, וממילא טרם חלפו חמש שנים עד מועד הגשת כתב האישום ביום 28.9.08. בהתייחס לשיהוי הוסבר על ידה כי חל עיכוב בהגשת כתב האישום נוכח עיכובים שגרם המערער עצמו, וממילא אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להוות התנהגות נפסדת המצדיקה קבלת טענה של "הגנה מן הצדק".

12.    המשיבה הסבירה עוד כי אחד העובדים הזרים אכן נחקר, אך בניגוד לנטען הודעתו נמצאה בחומר החקירה אשר נמסר למערער. באשר לעדים שלא הובאו - כך הוחלט שכן לא היה בעדותם כדי לתרום לבירור העובדות. באשר לאי איתורו של האדם שהזדהה כמאיר שטרית - אין בכך כדי לפגוע בחומר הראיות אשר הובא בהתייחס למערער, ודי היה בו כדי להרשיעו. באשר לטענה בהתייחס לקיומם של מספר מגרשים הבהירה המשיבה כי הדבר לא עולה מחומר הראיות, והנטל להוכחת הטענה מוטל היה על המערער.

דיון והכרעה

13.    לאחר שקילת טיעוני הצדדים ועיון בכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי הכרעת הדין של בית הדין האזורי ראויה להתאשר מטעמיה. להלן נפרט טעמינו לכך.

14.    נכון עשה המערער כאשר חזר בו מטענת ההתיישנות, וזאת נוכח הוראתו הברורה של סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי " בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק... יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה..." (לפרשנות הסעיף ראו את ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ. מדינת ישראל, מיום 14.1.10; ע"פ 24/09 מדינת ישראל - איתן ארמי, מיום 7.11.10).

במקרה זה אין חולק כי לפחות חלק מהפעולות שצוינו על ידי בית הדין האזורי מהוות פעולות "חקירה על פי חיקוק" מובהקות, ודי בהן כדי להוביל למסקנה כי העבירות שיוחסו למערער טרם התיישנו במועד הגשתו של כתב האישום.